הסכמים במשפחה

יחסים בין בני זוג או בין בני משפחה, מוסדרים פעמים רבות באמצעות הסכמים במשפחה. הסכמים אלו יכולים להיות הסכמי טרום נישואין (במסגרתם יכולה להיות הצהרה על רכוש פרטי ורכוש משותף), הסכמי ממון (הקובעים את חלוקת הרכוש בין הצדדים), הסכמי שלום בית (הקובעים מספר תנאים אשר מטרתם הינה השכנת שלום בית בין בני הזוג) ועוד. 

הסכמים במשפחה יונקים במקביל מדיני המשפחה ומדיני החוזים. בדומה להסכמים בתחומים אחרים, הסכמים במשפחה הינם תקפים רק כאשר נחתמו הם מתוך רצון חופשי ובתום לב. במידה ואחד הצדדים חש כי ההסכם בינו בין הצד השני מבטא קיפוח, חוסר תום לב, עושק, הטעיה או מראית עין, רשאי צד זה לתקוף את כשרותו של ההסכם בבית המשפט.

בניגוד להסכמים רגילים, אשר די בחתימת הצדדים על ההסכם בכדי להפוך את המסמך למחייב, הסכמים רבים בתוך המשפחה כוללים נושאים רגישים כגון ילדים ורכוש בתוך מערכת יחסים מיוחדת של בני משפחה. אי לכך, הסכמים בתוך המשפחה דורשים לא אחת את אישורו של בית המשפט על מנת שיהיו בעלי תוקף משפטי.

הימנעות מהבאת ההסכם לאישור ערכאה משפטית (כגון בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני), יכולה להוות עדות לאי גמירות דעת בנוגע להסכם או לסעיפים ממנו. כמו כן, לעיתים הסכמים במשפחה כוללים גם סעיפים הנוגעים לצדדים נוספים המושפעים מההסכם כגון ילדי בני הזוג. במקרים אלו, בהם זכויותיהם של הילדים נקבעו במסגרת הסכם בין ההורים (לדוגמא שיעור מזונות הילדים), רשאים הקטינים לתקוף את ההסכם במסגרת תביעה עצמאית.

הסכמים במשפחה הינם דרך מומלצת לקבוע חלוקת זכויות וחובות בין בני זוג. זאת ועוד, הסכמה בין בני הזוג, מחוץ לכותלי בית המשפט, יכולה לחסוך מבני הזוג זמן, משאבים ועוגמת נפש. עם זאת, היות והסכמים אלו מובאים לאישורה של הערכאה המשפטית, ויכולים הם לקבל בעלי תוקף של פסק דין, יש לערוך את ההסכמים בליווי צמוד של עורך דין המתמחה בתחום דיני המשפחה.