ירושה של משק חקלאי היא סוגיה מורכבת אשר שונה באופן ממשי מהורשה של נכסי מקרקעין אחרים. חוק הירושה, התשכ"ה-1965, אשר אמור לכסות את ההוראות לגבי ירושת משק חקלאי, איננו שלם ואין הוא מכסה באופן מקיף את שלל האפשרויות הקיימות. יתרה מכך, קיימת אף ביקורת לגבי התאמתן של הוראות חוק הירושה בעניין ירושת משק חקלאי לימינו אנו.
הורשת משק חקלאי נובעת אפוא מהגדרת מקור הזכות אשר הייתה למוריש בקרקע. כמו כן, ישנה משמעות למעמדו של המוריש בתור חבר באגודה השיתופית. מרבית זכויותיהם של חברי המושבים בישראל, מקורן בהסכם המשבצת עליו חתומה האגודה השיתופית וזכויותיהם כפופות להוראות ההסכם הנ"ל. במושבים אחרים, בהם בעל המשק חתום באופן ישיר בהסכם חכירה מול מינהל מקרקעי ישראל, או במקרים בהם אדמת המשק הינה אדמה פרטית אשר רשומה על שמו של בעל המשק, זכויות ירושת המשק החקלאי הינן בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה. כמו כן, לעיתים הזכויות בין הצדדים מוסדרות במסגרת ההסכם המשולש בין המושב, מינהל מקרקעי ישראל, והסוכנות היהודית. במילים אחרות, יש לבחון היטב את מקור הזכויות ואת דרך העברתן, הן על פי החקיקה, הן על פי הפסיקה, והן בהתאם להסכמים הרלוונטיים.
סעיף 114 לחוק הירושה קובע כי משק חקלאי הינו יחידה אשר חלוקתה עלולה לפגוע בקיומו של המשק בתור יחידה חקלאית המפרנסת משפחה חקלאית. במקרים אלו, קובע החוק, יש להוריש את היחידה במלואה, ליורש אחד, ועל יורש זה מוטל לפצות את היורשים האחרים במידה ושוויו של המשק גבוה מן המגיע לו מהעיזבון.
במקרים בהם היורשים אינם מסכימים ביניהם לגבי זהות יורש אחד אשר יירש את המשק בשלמותו, או כאשר קיימת מחלוקת לגבי שווי המשק (לצורך חישוב בין היורשים בנוגע לפיצוי היורשים האחרים), אי הסכמה לגבי הנכסים אשר מהווים את הנכס החקלאי, או אי הסכמה לגבי זמנים לפיצוי והבטחת תשלום הפיצוי, בית המשפט רשאי להחליט בעניין בהתאם לנסיבות הספציפיות.
סעיף 114(ג) לחוק מעניק עדיפות בירושת משק חקלאי לטובת בן זוגו של המוריש. נקבע כי כאשר ישנם שני יורשים או יותר אשר מסוגלים להמשיך לקיים את המשק החקלאי כיחידה אחת, ובין יורשים אלו נמצא גם בן זוגו של המוריש, תינתן עדיפות לבן הזוג. כמו כן, החוק מתייחס גם למקרים בהם אחד היורשים עבד במשך חייו של המוריש במשק החקלאי, או השקיע במשק משאבים וכסף, ולא קיבל עבור פועלו תמורה (כפי שמצופה מאדם אחר לקבל), הדבר יובא בחשבון בקביעת פיצויי כאמור.
בחוזה החכירה של המשק החקלאי קיימות הוראות אשר קובעות כי במידה והחוכר נפטר, זכויות עוברות לבן זוגו (ללא קשר ליורשים לפי דין או לפי צוואה). כאשר בן הזוג נפטר, ואין הוא קובע מיהו היורש אשר ימשיך את המשק החקלאי, לא ניתן לרשום את המשק על כלל היורשים לפי הצוואה. הדברים נאמרים גם כאשר מדובר בירושה לפי דין. היורשים צריכים אפוא להסכים ביניהם על יורש אחד אשר יקבל את הזכויות בנחלה, אם בתמורה ואם שלא בתמורה. העברת זכויות בירושה איננה פעולה אשר חייבת במס. עם זאת, במידה וחלוקת הנחלה כוללת גם תשלומי עיזבון, או שהנחלה נמכרת, ייתכן ומהלכים אלו ייצרו חבות במיסי מקרקעין. חשוב לציין כי תוצאת המס תלויה לא אחת בדרך בה יבחרו היורשים לפעול, והיקפה, והיא עלולה להיות משמעותית.
ירושה וחלוקת עיזבון בין יורשים שונים הינם עניינים מורכבים לכשעצמם, קל וחומר כאשר מדובר במשק חקלאי אשר הינו נכס בעל יכולות כלכליות ועסקיות ולא פעם היורשים השונים קשורים אליו מבחינה רגשית. כמו כן, חלוקתו של המשק איננה תלויה אך ורק בהסכמתם של היורשים, והיא תלויה באופן ישיר בהוראות הסכמי השכירות והסכמי החכירה, הקיימים במושבים השונים, ובזכויותיהם של המוריש ובן זוגו בהתאם לכך. לדוגמא, מינוי בן ממשיך משנה באופן משמעותי את הדרך בה ניתן לבחון את הורשת המשק החקלאי. במילים אחרות, מדובר אפוא במשימה משפטית מורכבת אשר מומלץ בהחלט לבצע אותה במקביל לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי.
יש לכם שאלה בענייני ירושות? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.
