מאמרים רבים בתחום דיני המשפחה עוסקים בסוגיות מהותיות, כגון ענייני גירושין, משמורת ילדים, מזונות אישה, אימוץ, ועוד. בנוסף, לרוב, מאמרים העוסקים בתחום דיני המשפחה, אשר מתמקדים בסוגיית סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, מתמקדים בדרך כלל בפער ובמתח בין בית המשפט לענייני משפחה, לבין בית הדין הרבני.
אך, ההסבר שלהלן יהיה שונה, משום שהוא יעסוק בתחום שלא מוכר לרוב לציבור הרחב, תחום זה נקרא "דיני הסמכות המקומית". לשון אחרת, אנו נעסוק בשאלה לאיזה בית משפט לענייני משפחה אפשר להגיש תביעה, כדלקמן:
בשלהי שנות התשעים של המאה הקודמת, חוקק חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), על מנת להקל על ההתדיינות בתחום דיני המשפחה. משכך, לבית דין לענייני משפחה סמכות ייחודית, שכן הוא אמון על שפיטה בכלל תחומי המשפחה, זולת נושא אחד – ענייני נישואין וגירושין. למעשה, כל סכסוך בין בני משפחה ובכל סכום, אמור להתנהל בבית המשפט לענייני משפחה (החוק קובע כי בן משפחה מוגדר כהורה, ילד, ילדים מאומצים, סבים וסבתות, אחים, זוגות נשואים וידועים בציבור). נדגיש כי בית המשפט לענייני משפחה מתפקד כבית משפט שלום לכל דבר ועניין, על החלטות בית המשפט לענייני משפחה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בזכות, ואף לאחר מכן ברשות לבית המשפט העליון. בתי המשפט לענייני משפחה בארץ פרוסים בכלל המחוזות, החל מתל אביב וחיפה, וכלה בבאר שבע.
כפי שתיארנו לעיל, סמכות מקומית בעצם קובעת באיזה מחוז יתנהל התיק המשפטי. במדינת ישראל, יש שישה מחוזות, מחוז דרום, תל אביב, מרכז, חיפה, צפון, וירושלים. בכל מחוז, בתי משפט שלום, ומעליהם בית משפט מחוזי אחד. מעל כל בתי המשפט הללו, בית המשפט העליון.
יחד עם זאת, בנוגע לדיני המשפחה, דיני הסמכות המקומית שונים במעט, היות והם גם מותאמים לתחום דיני המשפחה, שמטבעו הוא מיוחד ורגיש יותר. הדין לגבי הסמכות המקומית של בית המשפט לענייני משפחה מוסדר בתקנה 258ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
תקנה זו קובעת שתובענות בין בני הזוג או הורים או ילדיהם תוגש לבית המשפט לפי אזור מגוריהם האחרון של בני הזוג. יחד עם זאת, במידה והם לא התגוררו יחדיו יש להגיש את התובענה לפי אזור מגוריו של התובע. אם קיים קושי באזור המגורים של בני הזוג, או אז יש להגיש את התובענה לבית המשפט המוסמך בתל אביב, כאשר מקרים אלו יותר שכיחים במקרים העוסקים בבני זוג שאחד מהם לא מתגורר בארץ, אך כן מחזיק ברכוש משותף בארץ. זאת ועוד, חשוב לציין שכאשר מוגשת תובענה לבית משפט לענייני משפחה בהיעדר סמכות מקומית, יתכן שבית המשפט יורה על העברת הדיון לבית משפט אחר.
במקרה שבו החלופות שהזכרנו לעיל, הקבועות בתקנה 258ג לתקנות סדר הדין האזרחי לא מתקיימות, הרי שאז קובעת תקנה אחרת, והיא תקנה 258ג(ב) כי יש להגיש את התובענה בהתאם למקום מגוריו של התובע.
בהנחה ובין בני הזוג כבר התקיים הליך באותו הנושא ונפתח תיק בבית המשפט לענייני משפחה, אך עתה השתנו הנסיבות, חל כלל הסמכות הנמשכת. כלומר, גם אם בשלב מסוים לא חלים כללי הסמכות המקומית, למרות שבהליך הראשון הם חלו (לאור מיקום בעלי הדין), הרי שאז עדין בני הזוג יוכלו להגיש את התביעה לבית המשפט שכבר דן בהליך קודם. לדוגמא – אם בית המשפט בתל אביב הכריע בנוגע למשמורת, אך עתה השתנו הנסיבות, הרי שאז התביעה החדשה תוגש גם היא לאותו בית משפט, אפילו אם בני הזוג כבר לא מתגוררים באזור המרכז.
סמכות מקומית בהליכים אזרחיים נקבעת בהתאם למקום עריכת החוזה, מקום האירוע, וכן מקום הימצאותם של המקרקעין או בהתאם למיקום מגוריו של הנתבע. בענייני משפחה, המטרה היא להקל על בני המשפחה, ולא להטריח אותם יתר על המידה, וכן כי ענייני משפחה מצריכים יחס אישי ומיוחד יותר. לכן, ענייני הסמכות המקומית בענייני משפחה מתייחסים קודם כל למקום מגוריהם של בני הזוג, או מקום מגוריו של התובע.
התשובה היא בחיוב, במסגרת כתב תביעה ככלל, ובפרט בתחום דיני המשפחה, יש לציין במפורש מדוע יש לבית המשפט המסוים אליו הוגשה התביעה – סמכות מקומית. בד בבד, במסגרת בקשות מקדמיות, ניתן תמיד לטעון לחוסר סמכות מקומית.
בכל הנוגע לתובענות בבית המשפט לענייני משפחה, הסמכות המקומית היא לפי אזור המגורים של בני הזוג או בהתאם לאזור מגוריו של התובע במקרים מסוימים כפי שפירטנו. בשולי הדברים, נעיר כי רצוי ומומלץ להתייעץ בכל צעד עם עורך דין מקצועי בתחום ענייני המשפחה שיסייע לכם\ן לאורך כל ההליך המשפטי.
יש לכם שאלה בענייני בבית המשפט לענייני משפחה? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.
