הלכת השיתוף היא ההלכה הקובעת כיצד יש לחלק רכוש בני זוג אשר נישאו לפני שנכנס חוק יחסי ממון בין בני זוג לתוקפו, דהיינו הלכת השיתוף חלה על בני זוג אשר נישאו לפני 1 בינואר 1974. הלכת השיתוף, כשמה כן היא, הלכה שהיא פרי פסיקתו של בית המשפט (על כן היא אינה מעוגנת בחקיקה).
הלכת השיתוף קובעת כי הרכוש אשר צברו בני הזוג בחייהם המשותפים הוא רכוש משותף השייך לשניהם שווה בשווה. הלכת השיתוף תקפה כל אימת שלא הוכח בבית המשפט כי הייתה בין בני הזוג כוונת שיתוף אחרת (כגון כוונה להפרדת נכסים מסוימים). אם בן זוג אחד טוען כי לא הייתה כוונת שיתוף בין הצדדים בנוגע לזכות או נכס, נטל ההוכחה לכך מונח על כתפיו.
הרכוש אשר עליו חלה הלכת השיתוף אינו רק נכסים וכספים הנמצאים בבעלותם של בני הזוג. הלכת השיתוף חלה גם על נכסים נוספים, כגון קרנות פנסיה, פיצויי פיטורים, מוניטין וזכויות בעסק. רישום נכסים מסוימים בשמו של בן זוג אחד אינו קובע כי נכסים אלו שייכים לו בלעדית. לדוגמה, הלכת השיתוף חלה על דירה משותפת שהתגוררו בה בני הזוג, גם במקרים שהדירה רשומה במלואה על שמו של אחד הצדדים. במקרים מסוימים הלכת השיתוף יפה גם בנוגע לנכסים אשר היו בבעלותו של אחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין. עם זאת, החלת הלכת השיתוף על נכסים אלו תהיה יפה רק כאשר מדובר בנישואין אשר התקיימו במשך שנים רבות.
הלכת השיתוף נפסקה בבתי המשפט בהתאם לערכים החברתיים הקובעים כי חיי נישואין הם חיים המבוססים על שותפות גורל ורצון משותף. על פי הלכת השיתוף, יש להכיר גם בתרומה לתא המשפחתי בדרכים שאינן כלכליות גרדא (לדוגמה, בן זוג אחד נותר בבית לטפל במשק הבית ובילדים, בעוד עמיתו מפתח קריירה וצועד למעלה בסולם הדרגות העסקי). במקרים אלו, אפשר לטעון לחלוקת נכסי קריירה כחלק מרכוש הצדדים.
התנאים להחלת הלכת השיתוף הם הוכחה כי בני הזוג ניהלו אורח חיים תקין ומעשיהם מצביעים על כך שרכושם נועד להיות משותף. במילים אחרות, הלכת השיתוף מבוססת על שני תנאים מצטברים: "מאמץ משותף" ו"אורח חיים תקין". מריבות או ויכוחים רבים אינם מעידים על אי-ניהול "אורח חיים תקין". מיותר לציין כי חיי הנישואין יודעים לעתים עליות ומורדות וכדי לטעון לאי-קיומה של הלכת השיתוף יש להוכיח קרע ממשי או פירוד.
מבחינת הנכסים העסקיים, ההלכה הפסוקה הכירה בכך כי גם אם אחד הצדדים אינו משתף את הצד השני בעסקיו, אין מדובר בנכס שאינו משותף. על פי הפסיקה, די בקיום מינימלי של חיים משותפים כדי להקים זכאות לשני הצדדים ליהנות מפֵּרות חיי הנישואין.
אם כן, מתי אפשר לשלול את קיומה של הלכת השיתוף? הפסיקה קבעה כי הנטל לשלילת הלכת השיתוף מוטל על הטוען כי כוונת הרכוש של הצדדים לא הייתה בדבר שיתוף מלא בכל הנכסים. כאמור, אין די ברישום פורמלי של אחד הנכסים או בניהול חשבונות בנק נפרדים כדי להביא לשלילתה של הלכת השיתוף. במקום זה ישנו צורך להוכיח פירוד ממשי או כוונה מפורשת להפרדת רכוש מסוים.
יש לכם שאלה בענייני משפחה? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.
