נישואים בישראל בין יהודים נערכים אך ורק ע"פ דין תורה שכן החוק בישראל קובע כי , ענייני נישואים וגירושים בישראל נדונים על פי דיני המשפט העברי. גם כאשר נישואיהם של בני הזוג עולים על שרטון וברצונם להתגרש, עליהם לעשות זאת על פי הדין העברי. על פי ההלכה העברית, מתן גט חייב להיות לפי הרצון החופשי של הצדדים. בני זוג לשעבר משתמשים הרבה פעמים ב"סרבנות הגט" על מנת לסחוט ויתורים ממוניים מבן הזוג השני, או סרבנות "סתם" שנועדה רק לשם הפגיעה ברגשותיו של בן הזוג לשעבר.
בסמכותם של בתי הדין הרבניים לחייב את הבעל במתן הגט ואף לנקוט נגד אותו אדם סנקציות שונות כדי לשכנע אותו לחזור מסירובו. למרות זאת, ייתכן כי אחד מבני הזוג יעמוד בסירובו למרות החיוב כאמור. על פי ההלכה העברית, כל עוד לא הותר קשר הנישואים על ידי מתן הגט, אף אחד מבני הזוג לא יכול להינשא לאדם אחר. יתר על כן, אישה נשואה שבעלה מסרב לתת לה גט, מסתכנת בכך שאם תלד ילד מחוץ למסגרת הנישואים, אותו ילד ייוולד בתור ממזר ולא יוכל להתחתן עם יהודים אחרים שאינם ממזרים.
ברור כי מצב זה בו צד אחד מסרב לתת גט לצד השני, למרות שברור כי קשר הנישואים בין הצדדים פג מזמן ואין כל סיכוי לכך שהצדדים ישובו לחיים משותפים, גורם לנזקים קשים לבן הזוג המסורב. מדובר הן על נזקים ממוניים והן על נזקים לא ממוניים (נזקים נפשיים). על כן, המשפטנים שמתמחים בדיני משפחה הגו את הרעיון לפיו ניתן להשתמש במשפט האזרחי, בתביעת נזיקין, על מנת לחייב את בן הזוג המסרב לשלם פיצויים לבן הזוג המסורב. תביעות מסוג זה הינן חדשות, אולם יש כבר מספר לא מבוטל של פסקי דין שהכירו בחבותו של בן הזוג המסרב לפצות את בן זוגו. שתי העילות האזרחיות בגינן ניתן לחייב בן זוג סרבן לשלם פיצויים הינם:
על פי הטענה הנטענת, אדם חב בחובת זהירות כלפי בן זוגו. הדרישה הינה שכל בן זוג ינהג כלפי בן זוגו בצורה סבירה בנסיבות העניין. אדם שמסרב לתת גט לבן זוגו צריך לצפות לכך שסירובו באופן בלתי סביר יכול לגרום לבן הזוג סבל רב. יתר על כן, בהרבה מאוד מקרים הסרבנות נובעת מרצון להתעמר ותו לא, כלומר לא רק שהסרבנות בפני עצמה הינה הפרת חובת זהירות אלא היא אף התנהגות רשלנית במדרג העליון של החומרה. במידה ומוכח לבית המשפט כי הסירוב הינו בלתי סביר בנסיבות העניין, וההתנהגות גרמה לנזק נפשי חמור לבן הזוג השני, ניתן לחייב את בן הזוג הסרבן בפיצויים.
סעיף 287(א) לחוק העונשין קובע כי "המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין דינו מאסר שנתיים". הטענה במקרה זה הינה שלאחר שבית הדין הרבני חייב את המסרב למסור גט וזה סירב לעשות זאת, הוא הפר חובה חקוקה באופן שפגע במסורב. בתי המשפט קבעו באופן מפורש כי ניתן לראות בסעיף זה חובה שבאה לשמור גם על האינטרס של האישה לקבל את הגט.
בתביעה לפיצויים בגין סירוב מתן גט, קשה עד מאוד לכמת את הנזק שנגרם למסורב. זאת מן הטעם הפשוט כי רוב רובו של הנזק הינו נזק נפשי ולא ממוני. באחד מפסקי הדין נקבע פיצוי של 200,000 ₪ בגין כל שנה של סרבנות אולם זוהי פסיקה חריגה שהתייחסה לנסיבות סרבנות חמורות. בפסק דין נוסף שניתן לפני מספר שנים, בית המשפט חייב בעל סרבן לשלם לאשתו 450,000 ₪ בתוספת 100,000 ₪ פיצויים מוגברים עבור תקופת סרבנות של כתשע שנים.
בתי הדין הרבניים לא מתלהבים בלשון המעטה מהתביעות האזרחיות לפיצויים בגין סרבנות גט. העמדה השולטת בקרב חכמי ההלכה ומספר דיינים בבתי הדין הרבניים הינה שבמידה וסרבן הגט נותן גט כתוצאה מלחץ שמופעל עליו בגין הגשה של תביעה לפיצוי בגין סרבנותו, הרי שהגט שהוא נותן הינו "גט מעושה". על פי ההלכה, "גט מעושה" הינו גט חסר תוקף ובטל וכך יכול להיווצר מצב בו אומנם מסורב הגט יכול לקבל פיצוי בגין הסרבנות, אולם הדבר לא יתרום למטרתו הסופית, התרת קשר הנישואים.
לסיכום, פיצויים בגין סרבנות גט יכולים להיות כלי אפקטיבי להרתעתם של סרבני הגט. למרות זאת, צריך להיות מאוד זהירים לפני הגשת תביעה מסוג זה על מנת לא לסכל את המטרה האמיתית. ברור כי יש מצבים בהם הסרבנות היא כה קיצונית עד כי לא נותרה בידי המסורב ברירה אחרת למעט לנסות ולתבוע כספים מהסרבן, גם אם הוא יודע שהדבר לא יקדם את התרת נישואיו.
יש לכם שאלה בענייני סרבני גט? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.
